צילום עכשווי מושפע מאוד מהתפתחות טכנולוגית וטכניקות אפשריות לפעולה. בתחילת שנות האלפיים תחום זה עבר מהפך כשהחלו להשתמש בטכנולוגיה דיגיטלית כתחליף לצילום האנלוגי. התפתחות זו והתפתחויות טכנולוגיות נוספות השפיעו מאוד על התרבות כולה ועל מעמד הדימוי המצולם. כיום, אמנים רבים בוחרים לחקור את המדיום הצילומי ומקדישים את עבודתם במידה רבה לשיח הפנים אמנותי.
המחקר הצילומי אודות המדיום עצמו פונה לשתי מגמות טכניות עיקריות. הראשונה היא חזרה למקורות הטכניים האנלוגיים, מהם מורכב הדימוי הצילומי, לשחזר וליצור בטכניקות קלסיות מתוך רצון לשמר את מסורת מדיום הצילום, שכל כך צמוד במהותו לטכנולוגיה ולקדמה, ולכן מצוי בסכנת היעלמות . השנייה, היא בחינה ובדיקה של מגוון אפשרויות הצילום הדיגיטלי בעידן זה עם מיטב האמצעים הטכנולוגיים. למשל, ייצור דימוי צילומי ללא מצלמה או מגע יד אלא על ידי סריקה, קליטת סאונד ועוד.
מגמה נוספת של צלמים עכשוויים היא שימוש בדימויים קיימים. במאה ה- 21, כמעט מאתיים שנה לאחר המצאת הצילום, עולמנו רווי וגדוש בתצלומים ודימויים קיימים. צלמים רבים מנכסים דימויים אלה אל חיק עבודותיהם תוך בחינת משמעותו של הדימוי בתרבות העכשווית ומשמעותה של פעולת הניכוס. לצד כל אלה צילום באמצעות מצלמה הוא עדיין הבסיס והתשוקה של כל צלם. בין אם זה צילום סטודיו, טבע, צילום ספונטני, מבוים או תיעודי, צלם טוב נדרש לבקיעות טכנית המתייחסת לאור, קומפוזיציה, תנועה ושאר האלמנטים המרכיבים דימוי צילומי.