מרסל ינקו | Marcel Janco

מרסל ינקו | Marcel Janco
(24 במאי 1895 - 21 באפריל 1984)

צייר, תאורטיקן אמנות ואדריכל. ינקו נולד בבוקרשט שברומניה. בצעירותו קיבל שיעורי ציור מהצייר והקריקטוריסט הידוע יוסיף איסר. בהיותו בתיכון, הפיק יחד עם שלושה חבריו ללימודים, ביניהם המשורר טריסטן צארה ואמן הפרפורמנס, כתב עת אמנותי נונקונפורמיסטי בשם "הסימבול". בשנת 1915 עבר לציריך על מנת ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני. בציריך הכיר את האמן הנס ארפ, ויחד איתו ועם צארה שגם שהה בעיר, יייסד את 'קברט וולטר' - מועדון לילה בו התקיימו מפגשים אמנותיים. יחד עם ארפ וצארה ואמנים נוספים, הקים את קבוצת "אמנים רדיקליים", קבוצה אוונגרדית אשר הובילה חידושים רבים בתחומי האמנות. בהמשך צמחה מהקבוצה תנועת הדאדא, שחבריה גם הופיעו ב'קברט וולטר'.

בשנת 1921 נפרד ינקו מתנועת הדאדא ועבר לפריז. שנה מאוחר יותר שב לרומניה ופעל לקידום אמנות האוונגרד שם: בין היתר היה מעורב בחוג שהנהיג המשורר יון וינאה, מפיק כתב העת "קונטימפורנול", המגזין המוביל של תנועה האוונגרד ברומניה (1924 – 1936), ובהמשך שימש בו בתפקיד עורך. כמו כן השתתף בתערוכות שאירגנה הפסלת מיליצה פטרשקו.

יצירותיו המוקדמות של ינקו עסקו ביחסים שבין צורה וצבע, בטכניקות של קולאז' ואסמבלאז', ותוך שימוש בחומרים כגון בדי יוטה, צבעים, חבלים ועוד. את עבודותיו הראשונות הקדיש לזרם האר נובו, 'האמנות החדשה', שהתפתח במחצית השנייה של המאה ה-19. לאחר מכן החל להתקרב לזרמים אמנותיים כגון הפוטוריזם והאקספרסיוניזם, ובהמשך כאמור התחבר לזרם הדאדא והקדיש לו את המשך חייו. 

בשנת 1941 עלה ינקו לישראל. הוא הושפע מנופי הארץ והחל לצייר בסגנון פיגורטיבי יותר, כשהוא עוסק בתימות הקשורות לארץ ישראל ולמדינה המתהווה באותם ימים. בציורים אלו ניכרת השפעה של הקוביזם והאקספרסיוניזם. ינקו היה חבר בתנועת 'אופקים חדשים', אך בשנת 1959 קבוצה בראשותו פרשה מהתנועה בשל חילוקי דעות. כמו כן הוא לימד בסמינר הקיבוצים באורנים, וייסד את כפר האמנים בעין הוד. 

במהלך חייו הציג ינקו בתערוכות רבות ברחבי העולם: נערכו לו תערוכות יחיד בבוקרשט, ניו יורק, מילאנו ופריז, והוא השתתף בתערוכה קבוצתית של קבוצת הדאדא בניו יורק בשנת 1954. כמו כן הוא השתתף בביאנלה של ונציה בשנת 1948, ונערכו לו שתי תערוכות רטרוספקטיביות בתל אביב (1959, 1972). ינקו יצר גם תבליטים ופעל כאדריכל, והציג במסגרת תערוכה קבוצתית במוזיאון האדריכלות במינכן, גרמניה. בשנות חייו האחרונות הוקם בעין הוד מוזיאון ינקו דאדא, המוקדש ליצירותיו של ינקו ולסגנון הדאדאיסטי, ומאז פתיחתו בשנת 1983 יש לו תערוכות מתחלפות במוזיאון. 

בנוסף ליצירתו, עבד ינקו בעיריית תל אביב ולאחר מכן במשרד ראש הממשלה, והיה אחראי במידה רבה לאיתור מקומות להקמת פארקים לאומיים. בשנת 1982 זכה בתואר יקיר העיר תל אביב, וישנו רחוב בעיר שקרוי על שמו. כמו כן זכה בפרסים נוספים: פרס דיזינגוף לאמנות הציור והפיסול מטעם עיריית תל אביב-יפו (1945-6, 1950-1), פרס ההסתדרות (1958) ופרס ישראל בתחום הציור (1967).