אניסה אשקר | Anisa Ashkar
הצהרת אמן
כאישה ואמנית ערבייה-ישראלית יש לי פרספקטיבה ייחודית בהיכנסי לעולם האמנות, דרך השפה המשותפת שיש לי עם אנשים שונים שחולקים איתי לפחות אחד מן המאפיינים האלה. כאמנית, אני מנסה לאתגר את הדרך בה אנחנו, נשים, ערבים, אמנים, חווים את הקיום האישי והמקצועי שלנו. נקודת מוצא כזו מאפשרת לי להשתמש באמנות על מנת לחקור את הדרכים הספציפיות בהן התעצבה הגדרת הנשיות בחברה הערבית והדרכים בהן נושאים וחומרים נשיים מתקשרים לטקסים ולפרקטיקות מקודשות בדת, בתרבות, במוסדות החברתיים ובמערכת האמונות של שני המגזרים – הערבי והיהודי. דרך האמנות אני מעוניינת לחקור כיצד המערכות והמוסדות הללו מונעים מנשים וממיעוטים את האפשרות לפתח לעצמם קול וזהות אישיים ויצירתיים. הנושאים האלה קשורים באופן ישיר לשינויים באטמוספרה הפוליטית-חברתית הנוכחית ומהווים הזדמנות לפתוח דיון בנושאי מגדר בחברה ובתרבות הערבית. שאלות אלה הן רלוונטיות גם לאור השאלות הפוליטיות הרחבות השייכות ליחסי יהודים-ערבים ולמאבקי הכוחות בישראל ובשטחים.
בעבודותיי אני מעלה גם שאלות הקשורות למהות האמנות עצמה ולגבולות שבין היצירה לאמן, תוך שאני משתמשת בגופי ובפניי כבבד קנבס אותו אני מקשטת בקליגרפיה ערבית, כסמל למנהגים דתיים, עממים וחברתיים במסורת הערבית. בארבע עשרה השנים האחרונות הרחבתי את הפרקטיקה הזו גם אל העולם האמיתי ואני מעטרת את פניי מדי בוקר בקליגרפיה גם ללא תלות בפרוייקט ובכך מסמנת את עצמי, את זהותי ואת תרבותי לעיני כל באופן ברור וחד משמעי.
