אורי ריזמן | Ori Reisman

אורי ריזמן | Ori Reisman
(25 בינואר 1924 - 25 בינואר 1991) 

צייר ישראלי. ריזמן נולד בצור שבלבנון, כאשר בצעירותו עברה משפחתו לירושלים ומשם לתל אביב, וכן שהתה מספר שנים בצרפת. כבר מגיל צעיר בלטה נטייתו לציור, כשהוא נהג לצייר דיוקנאות, ציורי נופים ופרחים, אך במקביל למד לנגן בכינור היות ומשפחתו ייעדה אותו להיות כנר. בהיותו בן 15 הוא עזב את לימודי הכינור לטובת לימודי ציור בסטודיו של האמן יצחק פרנקל. לימודים אלו היטיבו עמו, הצבע נהיה מרכיב משמעותי ביצירתו, והוא יצר קשרים טובים עם שאר הציירים בסטודיו. בראשית שנות החמישים, ריזמן וחניכים נוספים של פרנקל חברו לתלמידיהם של שטרייכמן וסטימצקי, והציגו יחדיו בתערוכת "קבוצת העשרה". בהמשך, אמנים מקבוצה זו הקימו את קבוצת "אקלים", שדגלה בציור הקושר עצמו באופי המקומי ונותן ביטוי לאקלים פיזי ואנושי, וריזמן הציג כמעט בכל התערוכות של הקבוצה. 

ריזמן היה ממקימי קיבוץ בית הערבה, כמו גם האמן יחיאל שמי, ובהמשך שניהם גם היו ממקימי קיבוץ כברי, וריזמן התמנה לחבר וועדת התרבות של הקיבוץ. רייזמן החל לצייר את סביבתו ואת המרחבים המדבריים, אך החל משנת 1945 ניכר שינוי גדול ביצירתו, כשהוא מצמצם את השימוש בפרספקטיבה, מבהיר את פלטת הצבעים, מדגיש את המעברים בין אור וצל, ומעביר את הפוקוס מאור חיצוני לאור פנימי. את הציורים הללו משנותיו הראשונות כינה ריזמן בדיעבד בשם "התקופה העכורה". 

בין השנים 1951-1953, ריזמן הותיר את אשתו ובתו בקיבוץ יצא לשהות של שנתיים בפריז במימון סבו, שם למד בבית הספר הלאומי לאמנויות יפות, והשתתף בסדנה לאמנות מונומנטלית בסטודיו של הצייר ז'אן סוברבי. סוברבי זלזל במורשת הציירים היהודים של אסכולת פריז, לה קרא "גירוד הבד", והנחה את תלמידיו למלא את בד הציור במשטחי צבע אחידים. בהשפעה זו החל תהליך ההשטחה והדגשת החלוקה של משטחי הצבע בציוריו ריזמן. הוא גם זכה בפרס ראשון במסגרת לימודיו. 

בעת שהותו בפריז, התיידד ריזמן עם ציירים ישראלים אחרים ששהו בעיר כמו לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וידידותם של הארבעה נמשכה שנים ארוכות. עם שובו ארצה, הקיבוץ לא ראה בעין יפה את עיסוקו בציור והוא נאלץ להילחם על מעמדו כאמן. הוא חווה משבר דכאוני גדול, ותקופה זו מכונה בפיו כ"תקופת הבלוז". ב-1954, הוא הקים לעצמו סטודיו במבנה נטוש בשולי הקיבוץ, אולם עד שנות השבעים ניתנו לו רק יומיים או שלושה להקדיש לציור. מרבית ציוריו מתארים קיבוץ כברי וסביבתו – נופיו וחבריו. 

בין השנים 1971-1972 יצא ריזמן לחופשה נוספת מהקיבוץ בפריז, שם הושפע בעיקר מתערוכת ציורים של האמן האנגלי פרנסיס בייקון. באותה עת בפריז צייר עשרות דיוקנאות בצבעוניות עזה ומשיחות מכחול חופשיות, אולם ציוריו לא נמכרו והוא התפרנס בזכות אשתו. בהמשך ציוריו נטו יותר ויותר לכיוון אקספרסיבי. בשנת 1978 הציג ריזמן תערוכת יחיד בגלריה הקיבוץ בתל אביב, ושנה מאוחר יותר קיבל סטודיו משלו בקיבוץ, בזכות ייסוד הקרן לצרכי אמנות ותרבות בכברי (בתרומת אביו של ריזמן). הוא לימד ציור בסטודיו במסגרת שיעורים פרטיים, ולימד בנהריה, חיפה ואוהל שרה. לאחר מות אשתו הוא השקיע עצמו בעבודה אינטנסיבית ויצר את סדרת העבודות "נופי אבלות". באותה עת הוא גם תיעד את מחשבותיו ועבודתו במחברות, יומנים וקלטות. 

עד שנות השמונים, ציוריו של ריזמן לא זכו להצלחה כלכלית, אולם ב-1982 אספן רכש ציורים רבים שלו, ועבודותיו נכללו באוספים של מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל. הוא אף הציג תערוכת יחיד במוזיאון ישראל. למרות שרוב שנותיו הוא פעל בשולי עולם האמנות הישראלי, לקראת סוף חייו ולאחר מותו הוא זכה לפרסום והכרה. הוא זכה בפרס בנק דיסקונט מטעם מוזיאון ישראל (1988) ופרס ההסתדרות לאמנויות (1989), לפני שנפטר בשנת 1991. סביב הסטודיו שבו עבד ריזמן בכברי הוקם "מרכז גוטסמן לתחריט", וכן נעשו שני סרטים אודותיו.