שי הבר טלר | Shai Haber-Thaler

גדלתי בקיבוץ מוקפת טבע, אבל מעולם לא הרגשתי בו בת בית, נרתעתי ממנו, חיפשתי תדיר לברוח. רציתי לשנות אותו, להתאים אותו אליי. חיפשתי מחבוא שהוא שלי, מקום סגור ומסוכך בתוך המרחב החשוף והפתוח. טיפסתי על עצים, הסתתרתי, בניתי בהם עולם. עץ הוא דבר מבוית כשהוא גדל בתוך סביבה מיושבת ואני שאפתי לתרבת אותו עוד יותר. להפוך אותו בית. העץ הפך מ-tree ל-,wood חומר גלם לנגרות. העץ כחומר נכנע בקלות בזמן העבודה אבל נותר קשה כאשר מוצג כתוצר סופי. כשאני מפסלת בו דימויים רכים, הקשיחות שלו מכניסה בהם רובד נוקשה ובלתי חדיר. אני עובדת עם החלק הפנימי של הגזע, הבשר והתוכן, אותו אני מעבדת לידי אובייקטים גופניים. אני משתמשת בחומרים שונים כדי לדמות את פני השטח של העץ דוגמת קרמיקה ורקמה. כאשר אני מתרכזת בקליפה החיצונית, למעשה אני עוסקת בהמרה של החומר. אני מתייחסת לעץ כאובייקט של טבע דומם, אותו אני רוצה לחקות. אני מתרגמת דוגמת עץ של פורמיקה לדוגמא של רקמה שלבסוף נראית כמו ציור מופשט שבו נותר החיפוש אחר הדימוי הגופני. העץ עבר השטחה לדו ממד, לתוך הדו ממד הזה החדרתי חומר שמרבד אותו (רקמה), במסגור הסופי הוא הופך שוב לאובייקט וחוזר לתלת ממד. בפסל ״גזע״ אני ממירה את העץ לחומר קרמי, דרך הקליפה של החומר אני מחקה את הגזע כולו. בתוצר המוגמר לא נותר הזיכרון של המגע עם החומר, למרות שמטבעו החומר הקרמי מזמין לכך. אני מסווה את המגע והעבודה שנדמית לזכר מן הטבע מתבררת כאשליה.  

 חוסר ההיכרות שלי עם חומר היא נקודת מוצא לעבודה. ככל שאני עובדת אתו יותר, מכירה את יכולותיו וחולשותיו, אני מבינה את אינסופיותו וחוסר היכולת שלי לאלף אותו. הוא דוחה אותי וזורק אותי מתוכו אבל אני לא נכנעת לו. כאשר אני מגיעה למקום של ויתור, אני יודעת שהעבודה לא נגמרה ואני צריכה להחליט אם להתמודד ולקחת אותה לקצה או להתחיל מההתחלה. עבודות שסיימתי לעתים נראות לא גמורות, קיים בהן מתח בין הגולמי והחשוף למוגמר והמלוטש. העבודה נותרת אינסופית גם כשהיא מוצגת. 

המגע שבין מסומנים נע אצלי בין יחסים של קרבה פיזית, דוגמת הטבור שמוטבע על הסבון - חוזר אל הטבור בעת הרחצה, לבין יחסים של דמיון דוגמת סבון העץ - מצד אחד מושך אותך אליו ומצד שני עוצר בעדך, חוסם ואינו מתמסר. כמו לשון הקריסטלים המפתה אבל הפצועה, חושקת בליקוק הפורטרט העצמי מבצק שוקולד צ׳יפס (מקרמיקה); מגרה ודוחה בו-זמנית. הניגוד והמתח שבין התחושות שפסל מסוגל לעורר מאד מעסיקים אותי לאחרונה. הטקטליות שנותרת בחומר, היכולת וחוסר היכולת שלי להכניעו לרצונותיי הן שמניעות אותי בעבודתי.

פרטי התקשרות:

shaishuka@gmail.com