שושנה גבעון | Shoshana Givon

שושנה גבעון

שושנה גבעון הינה אמנית רב תחומית ילידת 1950 אשר חיה ויוצר בכפר רות. גבעון בוגרת המדרשה לאמנות והאוניברסיטה העברית, והשתתפה בתערוכות רבות בארץ ובחו״ל, בניהן בבית האמנים תל אביב, בביאנלה להדפס Douro ספרד ובתערוכה הבינלאומית Nord Art בגרמניה.

גבעון עובדת בטכניקות רבות, כאשר לרוב היא מצלמת תחילה את הדימויים ומעבירה אותם לתחריטים, שהם בדרך כלל מונוכרומטיים בגודל קטן- בינוני, והדפסי רשת בגודל בינוני- גדול, עליהם היא לעיתים ממשיכה לצייר. גבעון מרבה ליצור עבודות מונוטייפ, כלומר, הדפס יחידני שיש לו עותק אחד. בנוסף, ניתן לראות בעבודותיה וריאציות של אותו דימוי וכן סדרות מוגבלות.

עבודותיה של גבעון, כמו הטכניקה עצמה, מאוד מגוונות ונעות בין הפיגורטיבי למופשט. יצירותיה מאופיינות במרקמי משטחים דחוסים, שמהם בו-זמנית מבליחים ונטמעים הדימויים השונים. גבעון הושפעה מאוד מהסביבה התרבותית בה גדלה, והנושאים בהם היא עוסקת נעים בין האוטוביוגרפי לאוניברסלי. 

השילוב בין המקומי והאישי לאוניברסלי בא לידי ביטוי בעבודותיה במספר דימויים מרכזיים. אחד הדימויים הללו הוא דימוי הגוף, שמוצג באופנים שונים ובשכבות של גילוי וכיסוי. דימוי נוסף שחוזר בעבודתה הוא דימוי התכשיטים האבודים של אמה, באמצעותו גבעון עוסקת בזהותה המגדרית והאתנית תוך טיפול במושגים של חסר, געגוע, והזדהות עם אמה. הדימויים של תכשיטים חסרי צבע וקופסת תכשיטים ריקה מבטאים את תחושת ההיעדר ואת צריבת הזיכרון. דימוי נוסף שחוזר בעבודתה הוא הברוש, המופיע על פני פטרנים שונים. גבעון מעניקה לברוש, שנתפס כסמל הישראליות, פרשנות אישית וכך מגדירה את הישראליות האישית שלה. 

לאחרונה, החלה גבעון לעסוק בדימוי הלב. תחילה רקמה האמנית לב שנראה כתכשיט פיליגרן,  כאשר בחלק האחורי של הרקמה החוטים הוצבו באי סדר באופן שמקביל פיזית ורגשית ללב האנושי. מאז גבעון עוסקת בדימוי הלב באופן אינטנסיבי, כשהיא בוחנת אותו על כל צורותיו- מהבנאלי דרך היפה ועד למשובש- באמצעות רקמה, קריעה, צילום והדפס.

גבעון רואה בהדפס טכניקה המאפשרת לה לשקף את תהליך העבודה והתפתחות הדימוי במגוון וויריאציות. העבודה על המתכת היא עבודה עמלנית ודקדקנית, המאפשרת לאמנית ליצור אורנומנטים, המשרתים בצורה אינהרנטית את הנושאים המעסיקים אותה. 

בעבודתה ״משאקר״ משנת 2010, לדוגמא, גבעון יצרה תבליטים ללא צבע, המעבירים למתבונן תחושת חוסר וריק, לוחות התחריט שהיוו את הבסיס לעבודות ונראו כמו תכשיטים, הוצבו בתערוכה (כמו רדי מייד). דימויים חדשים שנוצרו על גבי לוחות התחריט בתהליך העבודה תועדו בצילום ע"י האמנית, הדימויים המצולמים, נוצרו בזכות תהליך העבודה בתחריט, והפכו לחלק בלתי נפרד מעשייתה האמנותית.