רקע:
אמנית ישראלית ילידת 1961, בוגרת המחלקה לאמנות בצלאל. חיה ויוצרת בקיבוץ חולדה.
אודות
תערוכות
עבודות נבחרות
קורות חיים
צור קשר
אודות
פרוין שמואלי בוכניק
פרוין שמואלי בוכניק היא אמנית ישראלית ילידת 1961. היא חיה ויוצרת בקיבוץ חולדה והינה בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל. עבודותיה, אשר הוצגו בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, מצויות כיום במגוון אוספים פרטיים בארץ ובחו״ל.
ביצירותיה, האמנית עושה שימוש באובייקטים שנקטעו מחייה ונזנחו לטובת אובייקטים חדשים, שאינם נחוצים לה. מתוך הגעגוע לאותם אובייקטים אבודים, האמנית יוצרת חלל שמאכלס אותם, וכך יצירותיה רוויות בשכבות ארכיאולוגיות של חייה.
מצד אחד, ניתן למצוא בעבודותיה של פרוין אלמנטים דקורטיביים ואסתטיים, ומצד שני עבודותיה הן עבודות ביקורתיות ומחאתיות. מירב הביקורת של שמואלי בוכניק מופנית כנגד המגמות של ״כור היתוך״ ו״אינטגרציה״, ונובעות מתוך משבר אישי וחוסר אמון. למעשה, אותם אלמנטים קישוטיים נועדו לטשטש את עקבות ההתרסה שביצירותיה, ובכך מהווים פעולה קומוניקטיבית אל מול הצופה.
פרוין נמצאת בחיפוש מתמיד אחר צירופים חדשים, מתוך הרצון למצוא חלופה למבנים המקובעים בחברה המייצגים זהות נשית, שהתקבעו בעולם הנשלט על ידי ה״מבט הגברי״. כך, היא מאתרת מבנים קיימים ויוצרת ייצוגים מקוריים ויחודיים לנושאים כמו זהות מגדרית, דתית וגזעית המטשטשים את הגבולות הבינאריים שלהם.
דרך מסע ויזואלי ותיאטרלי, במהלכו פרוין מתחפשת ומחליפה דמויות אשר מבליטות בכל פעם חלק אחר שקיים בה, האמנית חוקרת עצמה ומייחלת לראות בסופו של דבר את דמותה השלמה. העיסוק בזהותה תלוי בנאמנות שלה לעצמה ומגיע מתוך הרצון להחזיר לעצמה את התרבות האבודה שלה – תרבות בית הוריה, בה מרדה. מתוך רגשות האובדן והאשמה, פרוין חושפת בכל פעם עוד רובד מתוך ריבוי זהויותיה השונות.
ריבוי הזהויות של פרוין נובע מתוך תפיסת עולמה, אותה היא מגדירה כאופטימית, תיאוסופית ורוחנית. לכן, האמנית רוצה לבחון את השוני וההבדל, אך מתוך שחרור חשיבה היררכית.
סגנונה האמנותי מחזק גם את רצונה של פרוין ליצור היברידיות וטשטוש גבולות; היא נשענת על טכניקות קלאסיות מערביות ויוצקת לתוכן סצינות מעולמות תוכן של האמנות הפרסית. כך, פרוין ממציאה את עצמה בעבודותיה כשילוב של אדם בן-כלאיים, הנע הלוך ושוב בין תרבויות.
שמואלי בוכניק מציבה עצמה בשיח בין-תרבותי ובין-תקופתי וכך יוצרת בעבודותיה שילוב בין העבר לבין ההווה. היא מתכתבת באופן מודע עם סיפורה האישי-הפרטי, אך משאירה אותו ברובד עמוק הסמוי מעין הצופה החיצוני. הזהויות הבדויות מאפשרות לה לזהות את ה'עצמי' האמיתי שלה ודרך מגוון עבודותיה הולך ונרקם דיוקנה העצמי.
תערוכה קבוצתית בבית אחותי בתל אביב שהיא מחווה למטבח המזרחי, כאשר אמנים ואמניות בני הדור הראשון והשני להגירה מארצות ערב והאסלאם מלכדים ביצורותיהם זכרונות וניחוחות מתוך עולם קולינרי שהולך ונעלם.