בנוף ילדותי הייתי מוקפת בתפאורה טבעית מרהיבה, וזו נקשרה קשר הדוק בהווייתי הבסיסית.
נוף הוא בעיניי מיסטי, פראי, מסתורי, מנוכר, שואב, משרה שלווה ומסוכן בעת ובעונה אחת. הנוף מגלם את הקשר האמביוולנטי שיש לי כלפי המושג ‘בית’, ואני משתמשת בו כדי לייצג את היחס הדק שבין ביתיות לבין זרות.
בעבודותיי אני משתמשת בדימויי נוף וטבע, ומבצעת איתם ועליהם פעולות מלאכותיות, כך שהדימויים המוכרים והקרובים ללב הופכים לזרים, לרחוקים ולבלתי אפשריים.