לציור כמדיום אמנותי מקום היסטורי מרכזי ומורשת מפוארת. גם במאה העשרים ואחת הציור נחשב למדיום חשוב. למרות זאת, חלו התפתחויות היסטוריות, חברתיות וטכנולוגיות אשר השפיעו על ערכי הציור ועל ערכו האמנותי. בראשית המאה העשרים הציור עבר טלטלה וקיבל הכרה כאשר שוחרר מתפקידו כמשקף מציאות. הוא גיבש לעצמו זהות חדשה הדוגלת באוטונומיה עצמאית וכך שגשג הציור המופשט בשלל סגנונותיו.
המפנה הפוסט מודרני הוביל לטענה ש"הציור מת". כלומר שלמדיום זה לא נותר חזון חדשני. אך כיום ציור עודנו נוכח. אולי סוד קסמו נשמר משום שקשה לקחת מהציור את היכולת לבטא באופן ישיר כתב אישי אשר שוזר יחד את הקיום הסובייקטיבי הגופני והמנטלי יחד עם רעיונות חיצוניים לו.
כיום כחלק מהמגמה הרווחת של שילוב ומיזוג סוגי מדיה גם ציור ממציא עצמו מחדש ומרחיב את שדות קיומו. שאלות הנוגעות למורשת הציור ולשיח הציור הפנימי פוגשות צורות ייצוג חדשות וכך הוא מושפע ומשפיע בתוך המארג האמנותי של אמנות עכשווית.