מקורו המסורתי של הפסל הוא האנדרטה, אובייקט תלת ממדי בו מתקיים קשר היסטורי תרבותי וסימבולי בין הפסל למקום בו הוא מוצב. מאמר מכונן בתיאוריה אודות פיסול עכשווי כתבה חוקרת האמנות רוזלינד קראוס ב- 1979. מאמר זה הסביר את התפנית המשמעותית בשדה הפיסול מפיסול שהסתמך על הגיון האנדרטה , אל עבר פיסול מודרני במסגרתו הפסל התנתק מהמקום הספציפי והתקיים כאובייקט שכל משמעותו מגולמת בהקשרים פנימיים המתקיימים באובייקט עצמו ללא יחס לסביבתו אל עבר פיסול פוסטמודרני ועכשווי אותו היא הגדירה כ"פיסול בשדה המורחב".
פיסול בשדה המורחב מקיים קשרים אינהרנטיים בין האובייקט הפיסולי למקום בו הוא מוצב. קשרים אלה מגולמים בבחירת החומרים, ביחס לחלל ובטשטוש גבולות האובייקט היחידני הביאו לטביעת המושג מיצב תלוי מקום (site specific instellation). לעקרונות הבסיס של פיסול-נפח, חלל נגטיבי, טקסטורה ואיזון הצטרף חלל התצוגה כעקרון מרכזי במחשבה פיסולית.
פיסול עכשווי נשען על מסורת התרבות המודרנית במסגרתה עלו ועולות שאלות ביקורתיות ביחס לייצור וצריכה המונית, טכנולוגיה ודיגיטציה, זהויות חברתיות, כוח פוליטי ועוד. ההגבלה החומרית כמעט ונמוגה והפיסול מאופיין בשילוב בין מדיומלי הכולל גם שימוש ברדי מייד, טכנולוגיה קינטית, וידאו וסאונד, חומרים אורגניים, פרפורמנס אובייקטים אדריכליים ועוד.