משה קסטל | Moshe Castel

משה קסטל | Moshe Castel
(1909-1991)

צייר ישראלי, יליד ירושלים. אביו היה רב, וגם הוא התחנך בלימוד תורה בילדותו. בהיותו בן 13 התקבל ללימודים בבית הספר לאמנות 'בצלאל', ולמד בו 3 שנים. הוא התגלה שם כצייר מוכשר, וציוריו הוצגו בתערוכת אמני ארץ ישראל שהתקיימה במגדל דוד בירושלים. עם זאת, הלימודים בבצלאל לא סיפקו לקסטל את מלוא הידע הטכני בנוגע לציור בצבעי שמן, ובעצת מורו שמואל בן דוד, נסע ללימודים בפריז - באקדמיה ז'וליין, באקדמיה החופשית שומייר ובאקול דה לובר (בית הספר של מוזיאון הלובר). הוא העתיק את יצירותיהם של רמברנדט, ולאסקז, דלקרואה וקורבה, ולמד מהם את חשיבות הטכניקה של הנחת שכבות הצבע על הבד. עם זאת, הוא המשיך לצייר את נופי ארץ ישראל. במהלך 15 השנים הבאות, עד 1940, שהה מרבית זמנו בפריז. הסטודיו הראשון שלו חלק חצר עם הפסל ג'אקומטי, שהתפרסם מאוד ברבות השנים.

ב-1927 ערך קסטל את תערוכתו הראשונה, בחסות ההתאחדות העולמית של צעירים עבריים. זאב ז'בוטינסקי, ששהה אז בפריס, שמע על הצייר הצעיר מירושלים, בא לבקרו ולעודדו וכתב את המבוא לקטלוג התערוכה. בהמשך, יצירותיו של קסטל הוצגו בסלונים חשובים בפריס – סלון הסתיו, סלון גלרי דה פרנס, סלון מנטי ובגלרי זבורובסקי, שלזכותה נזקף גילויים של אמנים ידועים כמודיליאני, סוטין, אוטרילו ואחרים. זבורובסקי, בעל הגלריה, המליץ לקסטל לחתום על יצירותיו בשם משפחתו בלבד. 

בשנים הבאות הציג קסטל את יצירותיו בתערוכות בלונדון, וורשה, בטכניון בחיפה ועוד. הוא הגיע לחופשות מולדת בארץ, כשבאחת מהן מיקם את הסטודיו שלו במרתף שהיה שייך לצייר יוסף זריצקי, שצייר עד אז בצבעי מים, וקסטל לימד אותו את יסודות הציור בצבעי שמן. גם הצייר מנחם שמי היה מתלמידיו. ב-1936 יזם קסטל תערוכה של אמני אסכולת פריס בישראל, בה הוצגו לראשונה בתל אביב יצירות של אמנים כמו סוטין, קיסלינג, שאגאל ואחרים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והתקרבות הצבא הגרמני לפריס, חזר קסטל לארץ. הוא התיישב בצפת, עיר הזוהר והקבלה בה התגוררו במאות הקודמות בני משפחתו ולקח חלק גם בהקמת קרית האמנים בעיר. יצירותיו המוקדמות של קסטל היו בעלות אופי אוריינטלי. בשנות הארבעים, כאשר התגורר בצפת, החל להיות מושפע רבות מן המיסטיקה היהודית. תמונותיו נעשו אפופות אוירה מיסטית, וניתן היה לזהות בהן את השפעתה של אסכולת פריז. בהמשך דרכו האמנותית, נטה לעבר האמנות הכנענית, שכללה מוטיבים מזרחיים ואלמנטים כמו הא"ב הקדום, ולעבר הסגנון המופשט.

קסטל היה אחד ממייסדי "קבוצת אופקים חדשים" (1948) יחד עם מרסל ינקו, יחזקאל שטרייכמן ואחרים, והשתתף בתערוכה הראשונה של הקבוצה שנערכה במוזיאון תל אביב באותה שנה. חברי הקבוצה הקימו אותה בתור מהלך פרישה מאגודת האמנים הארץ ישראלית, כמחאה על החלטות שהתקבלו באסיפתה בנוגע לאמנים שיצירותיהם הועדפו לתצוגה בתערוכה שיזמה האגודה. חברי "אופקים חדשים" דגלו בהעדפת אלמנטים אמנותיים אוניברסליים על פני אלמנטים מקומיים ולכן אימצו את האמנות המופשטת האירופית, בעיקר זו של פיקאסו ובראק. 

באותה שנה השתתף בביאנלה ה-24 שנערכה בוונציה, וכן החל לראשונה ליצור אמנות שנועדה להצבה במוסדות ציבוריים, עם יצירות שנוצרו עבור מנזר טרה סנטה בטבריה. בהמשך יצר ציורי קיר גדולים עבור מלון אכדיה, מלון 'הייאט ריג'נסי', משרדי 'אל על' בניו יורק, אודיטוריום בטכניון בחיפה, רחבת בורסת היהלומים ברמת גן, משכן הכנסת ומשכן נשיאי ישראל בירושלים. 

במהלך הקריירה האמנותית שלו הציג קסטל תערוכות במגוון מקומות בארץ ובחו"ל: במוזיאון תל אביב, גלריה כץ בתל אביב, גלריה פלינקר וגלריה שארפנטייה בפריס, המוזיאון היהודי בניו יורק וגלריות שונות בעיר, גלריות בוושינגטון, פיטסברג טורונטו ועוד. הוא גם השתתף בתערוכה הקבוצתית "ארץ התנ"ך" שהציגה אמנים ישראליים במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק ובמוזיאונים אחרים בארה"ב (1953). תערוכות מחווה לציון יצירתו של קסטל התקיימו בכנסת בירושלים (1984) ובמוזיאון באר שבע לאמנות ישראלית (1989). 

קסטל זכה בפרסים על יצירתו: פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (1946), פרס 'יום העצמאות של ישראל' (1958). כמו כן בשנת 1959 ייצג את ישראל בביאנלה של סן פאולו בברזיל וזכה בה בפרס הגדול. בשנת 1986 עיצב עבור החברה הממשלתית למדליות, מדליה שהיתה הראשונה בעולם לכלול שתי ליטוגרפיות מקוריות משני צדדיה.

משה קסטל נפטר בתל אביב בשנת 1991. בשנת 2010 נפתח במעלה אדומים מוזיאון משה קסטל המוקדש להצגת עבודותיו מכל התקופות, ובו עבודות הלקוחות מהאוסף הפרטי של אלמנתו וכן ממוסדות ואספנים פרטיים.